שני חברים נפגשו ביום אחד בהיר ברובע העסקים בניו יורק סיטי בימים של שגרה, האחד שמו יוסף איש עסקים מקומי אשר השתקע בניו יורק לפני הרבה שנים וברוך ה' רואה ברכה בעמלו, והשני שמו ר' דוד שזה לו החודש הראשון אשר הגיע לניו יורק…

"ר' יוסף מה שלומך"?

"ב"ה".

"שנים שלא התראנו, נו איך זה לגור בניו יורק"?

"ב"ה, רואה את גורד השחקים הזה מאחורי, ב"ה קניתי אותו לפני כחודש, ורואה אני ברכה בעמלי".

"איך הגעת לרמת עשירות כזאת"? התעניין ר' דוד.

"אספר לך בשמחה"..

"כשהגעתי לאמריקה לא ידעתי בין ימיני לשמאלי, באתי מארץ ישראל ע"מ להיות בסיעתא דשמיא איש עסקים מוצלח ומצליח, התחלתי אט אט לקנות נכסים קטנים בכל מיני מקומות כאן, בהשתדלות ובעמל ויזע גדולים, חיכיתי שנה אחרי שנה, שנה אחרי שנה, עד שב"ה הנכסים הניבו פירות והגעתי לאן שהגעתי…

נפנה קצת את הזרקורים מר' יוסף ור' דוד ונעבור אלינו במובן היותר רוחני של העניין…

כולנו מכירים את אמרת חז"ל הידועה של "המתחיל במצווה אומרים לו גמור", לכאורה מדוע מה הענין, יכול להיות שאדם לדוגמא נאנס מלסיים את המצווה, שבא לו איזה ענין מסוים שלא הספיק לסיים את מה שהוא התחיל, מה המיוחדות  בכך שאם התחלת חייב אתה לסיים?

את התשובה לכך אנו מוצאים בפרשת השבוע:

בסוף הפרשה אנו רואים את הפסוק הבא(יא,מד): " כי אני ה' אלוהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ".

כותב רש"י הקדוש: "והייתם קדושים לפני, שאני אקדש אתכם למעלה ובעולם הבא".

הבה נשאל שאלה בפשט הדברים – אחרי שאנו קוראים את פרשת המאכלות האסורות, ואת אזהרות התורה בענין, ברור שנשתדל להדיר עצמנו מכך מה באה התורה לומר לנו בפסוק זה?

לביאור הדברים נביא כאן בעז"ה את דברי המשגיח הגאון ר' חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים, ויקרא, עמוד לא):

"גודל עבודת האדם בצירוף כל הבריאה לעבודת ה', לא בא לידי ביטוי רק בעולם העשייה שלנו, אלא בכל העולמות הרוחניים, וכו', וגם הג' בחינות נר"ן (נפש-רוח-נשמה) של האדם עצמו, לא ניתן להם זה הכח ההעלאה וההתקשרות של העולמות ושל עצמם עד רדתם לזה העולם המעשי בגוף האדם, וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים – בגוף האדם אז ויהי האדם לנפש חיה של כל העולמות", ע"י שהאדם משתמש בעוה"ז לעבודת ה' מעלהו ומקשר כל חלקי העולם יחד למטרה זו, וכן מקשרם לשרשם התקשרות העולמות", וכו'.

וגם בעל ה"נפש החיים"(שער א', ו', בהגה"ה) כתב: "וזה שתקנו נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו, וכן וקדשתנו במצותיך, כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו, וכתוב מפורש והתקדשתם והייתם קדושים , וכמאמרם ז"ל (יומא לט.) כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, רוצה לומר שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצוה".

מבואר מן הדברים יסוד נפלא ביותר – שמזדמן לך כרגע מצווה לפניך, לא משנה במה אם זה ב"הצלת חיים", של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" [בכורח התקופה שאנו נמצאים בה] אם זה בחסד, אם זה בכיבוד הורים, התחלת את המצווה נעשה בה רושם עז, שאם התחלת מוטל עליך בכל לב גם כן לסיימה, כי האם יש מישהו שירצה להפסיד את האור המקיף וקדושה עליונה, החופפת על האדם מעשיית המצווה?

אנו בעיניים הבשרניות שלנו וברמה הרוחנית שלנו נאמר – אבל אנו לא רואים את את אותם האורות המקיפים הבאים על האדם…

נענה לו: "אם אנו לא רואים בודאי ובודאי שאנו מרגישים, כמו שכתב רש"י הקב"ה מקדש אותנו בעולם הזה ובעולם הבא"…

וכל אחד, אפילו הפשוט שבישראל יכול להעיד על כך שברגע שהוא קיים מצווה היה לו התרוממות הרוח…

ומאיפה לומדים זאת?

הבה נראה סיפור נפלא שסיפר הגה"צ הרב שמשון פינקוס זצוק"ל (פניני ר' שמשון, הוצאת יפה נוף תש"פ, עמוד שלז):

"סיפר לי אחד שדיבר עם מישהו שעובד בכור האטומי בדימונה. הוא שאל אותו: "כמה שנים אתה עובד שם?" ענה לו: "שבע עשרה שנה". שאל אותו: "אומרים שלישראל יש פצצת אטום, שמעת משהו על זה?". ענה לו: "תאמין לי, במשך שבע עשרה שנה שאני עובד, לא רק שאני לא יודע אם יש פצצה או לא, אין לי מושג במה אני עובד! אני יושב בתוך חדרון שיש בו חלון, מכניסים לי דבר עם פתקת הוראות: 'שפשף כאן, עשה כך, עשה כך וכדומה ומסור לחלון הבא'. אין לי מושג אם זה בשביל שולחן או עבור מערכת של מנהל המפעל, או בשביל פצצת אטום". כך במשך שבע עשרה שנה.

שאל אותו: "איך אתה יכול לסבול את השעמום?" ענה לו: עצם הסודיות, זה שאני חי כך בכזו סודיות, ולא רק זה, פה יש קנסות – מי שלא עושה כפי ההוראות מקבל קנסות גבוהים עד כדי בית סוהר. פה לא משחקים. עצם הסודיות ועצם הדיקנות – זה מה שאני מקבל חלק ואומרים לי תעבוד עליו כך בדיוק, ואם לא דע לך שגרמת אסון' – זה מה שנותן לי חשק ומוטיבציה לעבוד".

זה בדיוק תפקידנו בעולם הזה – אומרים לך קח לולב ותנענע… אבל דע לך אם לא תמלא בדיוק את ההוראות, יש גיהנם! מגיע עוד לילה, אנו מקבלים "הוראות": שב על צד שמאל ותאכל כזית מצה… ודע לך אם לא אכלת זאת בכדי אכילת פרס – הרסת עולמות!

אין לנו שום מושג מה אנחנו עושים, מה אנחנו בונים – אבל זה אנחנו יודעים: אנו עובדים בתוך מערכת גדולה, וכל סטייה מההוראות שנתנו לנו פוגעת בכל המערכת כולה!!
והמסר ברור.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

ובעז"ה קיץ בריא.

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה הי"ו.

ולרפואת כל חולי הנגיף בארץ ישראל ובעולם מעמך ישראל !!!

אמן ואמן !!!